הסכם ממון קלאסי נחתם בין צדדים העומדים להינשא ומבקשים להחיל על עצמם הסדר או משטר רכושי הדומה או שונה לזה הקבוע בחוק יחסי ממון ובפסיקה הרלוונטית. לדוגמא, הם מבקשים לקבוע כי נכסים אשר הובאו טרם הנישואין אינם משותפים גם אם מי מהצדדים יעשה שימוש לטובת התא המשפחתי בפירות נכסים אלו, או מבקשים לקבוע כי רכוש מסוים לא יהיה משותף גם אם ייצבר בתוך תקופת החיים המשותפים. פעמים שהסכם ממון נחתם על רקע משבר זוגי וכתנאי להמשך חיים משותפים או בעת אירוע משמעותי כמו קבלת ירושה וכד’.

ראוי להדגיש כי הסכם ממון אשר נחתם בין צדדים העומדים להינשא צריך להיות מאושר ע”י רשם הנישואין, ביהמ”ש לענייני משפחה או נוטריון וככל שאישור שכזה לא ייעשה, ההסכם עקרונית אינו תקף. לאחר שצדדים כבר נשואים הסכם שכזה חייב אישורו של ביהמ”ש.

צדדים החיים יחדיו כידועים בציבור אינם חייבים את אישורו של ביהמ”ש על מנת שההסכם יהיה תקף, אולם הם רשאים להגישו לביהמ”ש לענייני משפחה על מנת לאשרו וליתן לו תוקף של פס”ד.